Troumot
Daf 56a
משנה: אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבָשׁ וְלֹא תַפּוּחִין יַיִן וְלֹא סִתְוָונִיּוֹת חוֹמֶץ וּשְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִבִּירְייָתָן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. אֵין סוֹפְגִין אַרְבָּעִים מִשּׁוּם עָרְלָה אֶלָּא עַל הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. עוּקְצֵי תְאֵינִים וּגְרוֹגְרוֹת וְהַכְּלָסִים וְהֶחָרוּבִים אֲסוּרִין לְזָרִים.
Traduction
On ne doit pas convertir les dattes d’oblation ou de dîmes en miel, ni les pommes en cidre, ni les raisins tardifs en vinaigre, et de même on ne changera de nature aucun autre fruit, excepté les olives et les raisins (348)Cf. Babli, Pessahim 24b.. On ne mérite pas la peine des 40 coups de lanière (349)(Nb 18, 12), si l’on a exprimé le jus des fruits des premières années de plantation (interdites), excepté pour le produit des olives et des raisins. On ne peut pas offrir comme prémices des liquides (mais des fruits), sauf le produit des olives et du raisin. Le seul liquide qui rende à d’autres objets l’impureté (qui la propage) est ce même produit, et enfin on n’offrira sur l’autel que l’huile (des offrandes) et le vin (des libations). L’usage des queues de figues (comprimées), ou des figues sèches, ou certains glands, aculoi (350)Autre sorte de figues, selon Ma•monide. Cf. ci-aprs, (Orla 2, 1) (une longue note)., et des caroubes d’oblation sacerdotale est interdit aux étrangers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין עושין. לכתחילה בתרומה ובמעשר שני לא מתמרים דבש וכו' לפי שאין משנין אותן מברייתן חוץ מן הזיתים והענבים בלבד דבפירוש אמרה תורה כל חלב יצהר וכל חלב תירוש:
אין סופגין ארבעים משום ערלה. אם הוציא משקין מפירות ערלה ושתה מהן אינו לוקה עליהן מן התורה אלא על היוצא מהזיתים וענבים בלבד:
ואין מביאין ביכורים משקין. היוצאין מן הפירות דכתיב ראשית פרי פרי אתה מביא ואין אתה מביא משקה חוץ מהיוצא מהזיתים והענבים וגמר לה מתרומה ואינו מטמא משום משקה היוצא מן הפירות חוץ מן היוצא מהזיתים וענבים וסתמה כר' יהושע ואין מקריבין ע''ג המזבח לא מצינו שקרבין על המזבח אלא היוצא מן הזיתים שמן למנחות ומן הענבים יין לנסכים:
הלכה: רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וַאֲפִילוּ מִשֶׁזָּכוּ בָהֶן בְּעָלִים. וְהָתַנֵּי דָּרַךְ בִּיכּוּרִים מַשְׁקֶה לַהֲבִיאָן מְנַיִין שֶׁיָּבִיא תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיא. מִשֶׁלְּקָטָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כָּךְ. בְּרָם הָכָא בְּשֶׁלֹּא לְקָטָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כָּךְ.
Traduction
G. R. Ila dit au nom de R. Eliézer qu’il faut compléter ainsi la Mishna (351)C'est une rŽplique anticipŽe ˆ l'objection faite plus loin, Halla 4, 12 ( 60b), pourquoi ÒÊle prtre Joseph ayant offert en prŽmices du vin et de l'huile, on ne les reut pasÊÓ.: on n’emploie pas des prémices comme liquides, sauf ce qui s’écoule des olives ou des raisins, même après que leurs possesseurs cohanim les ont acquis des donateurs. Mais on a pourtant enseigné (352)Cf. Babli, Hulin 120bÊ; Midrash Mekhilta, sur Mischpatim, n¡ 20: lorsqu’on a comprimé des prémices pour en offrir le jus au Temple, on peut également l’apporter, parce qu’il est dit (d’une façon explétive): Tu l’offriras, etc. (Dt 26, 2), quelle que soit leur nature? C’est vrai lorsqu’on a cueilli ces premiers fruits avec l’intention expresse de les offrir en liquide; tandis qu’ici où l’on établit une distinction entre les divers fruits et les olives ou raisins, il s’agit du cas où l'on n’avait pas dès le principe cueilli les fruits dans ce but.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני' אין מביאין בכורים משקין וכו' ואפי' משזכו בהן בעלים. כלומר כך הוא פירוש המתני' דאפי' לאחר שהוציאו הבעלים את המשקין מהן והרי הן בידן אפ''ה אין מביאין אותן לבכורים דלא תימא דוקא שלא יוציאו מהן המשקין להביאן לבכורים קתני אבל אם כבר הוציאו וזכו במשקין שיצאו מהן מביאין קמ''ל דלא:
והתני וכו'. דדרשינן מתביא יתירה דמביא הוא משקין שדרכן מהפירות:
ומשני. התם בשלקטן להפירות משעה הראשונה לכך שידריכם להביא המשקין מהן אבל הכא מיירי בשלא לקטן משעה ראשונה על מנת כן אלא שנמלך אח''כ ודרכן לא יביא אותן המשקין לבכורים לפי שנשתנו מברייתן מאשר היה דעתו בשעת הלקיטה:
56a חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּמַשְׁקֶה סָרוּחַ מֵעִיקָּרוֹ שֶׁהוּא טָמֵא. וְהָתַנִּינָן הַמּוֹהֵל הַיּוֹצֵא מֵהֶן רִבִּי לִיעֶזֶר מְטָהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּמֵי יַם הַגָּדוֹל שֶׁאֲפִילוּ הֵן סְרוּחִין הַתּוֹרָה קָרָא אוֹתָן מַיִם. וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר לַחֲכָמִים בְּמֵי תַּרְדִּין וּבְמֵי שְׂלָקוֹת שֶׁאֵינָן מַכְשִׁירִין.
Traduction
Les compagnons dirent au nom de R. Eliézer: celui-ci reconnaît comme les autres sages, que lorsqu’un liquide avait été corrompu dès l’origine, il était susceptible d’impureté. Mais n’a-t-on pas enseigné (346)Mishna TohToharot3: le jus qui sort des olives (ce qui est dans le même cas) restera pur, selon R. Eliézer; tandis que les autres sages le déclarent susceptible d’impureté? (Il n’y a pas été répondu) (347)Elie Wilna, dans son commentaire Schn™th Elie, suppose ˆ titre de rŽponse une distinction entre le jus des olives (pour lequel tous admettent l'Žtat permanent de puretŽ) et le jus des olives dŽjˆ placŽes dans la cuve, auquel les sages reconnaisent la facultŽ de la propagation d'impuretŽ.. R. Ila dit au nom de R. Eléazar: R. Eliézer reconnaît comme les sages que l’eau de la grande mer, fut-elle corrompue, conserve toujours sa faculté propagatrice de l’eau, comme il est dit (Gn 1, 10): Et il appela l’assemblage des eaux mers. R. Jacob b. Zabdi dit au nom de R. Abahou: R. Eliézer est d’accord avec les autres sages pour déclarer que le jus des bettes (ou épinards), ou celui qui provient de fruits secs trempés, n’est pas apte à propager l’impureté.
Pnei Moshe non traduit
חברייא בשם ר' אלעזר. אמרי דמודה ר''א לחכמים במשקה סרוח מעיקרא שהוא מקבל טומאה ולא פליג אלא לענין הכשר:
והתנינן. בפ''ט דטהרות גבי זיתים שנגמרה מלאכתן הרי אלו מוכשרין ובמוהל היוצא מהן והן מים השחורין היוצאין מהזיתים פליגי ולר''א טהור דלא חשיב משקה אלמא דלא מודי ר''א במשקה סרוח ואינו ראוי ודלא כחברייא:
במי ים הגדול. שהן מכשירין כשהן תלושין וכן מתטמאין שאע''פ שהן סרוחין ואין ראויין לשתיה מפני שהתורה קרא אותן מים:
במי תרדין. במי שלקות דאע''ג דפליג בשאר מי פירות מודה באלו דנשתנה טעמן ולא חשיבי משקה ואינן מכשירין:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם שְׁמוֹנָה מַשְׁקִין הֵן אֱמוֹר לֹו הֲרֵי טַל וּמַיִם מִין אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. אִילּוּ הֲוָה לָן חוֹרָן לֹא מְנִינֵיהּ וְאִין הֲוָה חוֹרָן לֹא הֲוָה מְנִינֵיהּ.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Simon b. Yohaï: si quelqu’un dit qu’il y a 8 liquides (y compris les jus de fruits qui puissent propager l’impureté), il suffira de lui faire remarquer que les rabbins ont compté séparément la rosée et l’eau comme 2 espèces distinctes, bien qu’au fond ce soit une seule. Or, s’ils avaient voulu admettre une 8e sorte (le jus), pourquoi ne l’auraient-ils pas énumérée? Et s’il en existait une dernière sorte pour qui que ce soit, ne serait-elle pas comprise dans cette énumération? (ce n’est donc pas un liquide).
Pnei Moshe non traduit
אם יאמר לך אדם שמנה משקין הן. כלומר אם ירצה לטעון דהני שבעה משקין שמנו חכמים כמו שהבאתי במתני' לאו בדוקא הן דקחשיב שם דבש דבורים דהוא הדין דבש תמרים והא דלא חשיב ליה משום דבכלל דבש הוא וא''כ לעולם שמונה משקין הן:
אמור לו. דלא היא שהרי טל ומים מין אחד הן שהטל מים הוא ואפ''ה מנו אותן חכמים שנים ולא סמכו לומר שהטל הוא בכלל מים אלא מנו אותו בפ''ע:
אילו הוה לון חורן לא מניניה. בתמיה כלומר ואלו היה להם עוד אחר שהיה דומה למים וכי לא היו מונין ג''כ אותו כדרך שמנו להטל ואע''פ שהוא בכלל מים א''כ ה''נ בדבש ואין הוה חורן לא הוה מניניה כלומר שאם דעתם היה שגם דבש אחר והוא דבש תמרים משקה הוא וכי לא היו מונין אותו ולא יסמכו על שם הכולל מדבש כשם שלא סמכו בהטל אלא ודאי מה שמנו בדוקא הוא ואין כאן אלא שבעה משקין ותו לא:
Troumot
Daf 56b
משנה: גַּרְעִינֵי תְרוּמָה בִּזְמַן שֶׁהֵן מְכַנְּסָן הֵן אֲסוּרוֹת וְאִם הִשְׁלִיכָן מוּתָּרוֹת. וְכֵן עֲצָמוֹת שֶׁל קֳדָשִׁים בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן אֲסוּרִין וְאִים הִשְׁלִיכָן מוּתָּרִין. הַמּוּרְסָן מוּתָּר. סוּבִּין שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מוּתָּרוֹת. נוֹהֵג בִּתְרוּמָה כְדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחוּלִין. הַמְּסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִים לַסְּאָה לֹא יֹאבֵד אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע. מְגוֹרָה שֶׁפִּינָּה מִמֶּנָּה חִיטֵּי תְרוּמָה אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוּלִין. וְכֵן הֶחָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחוּלִין. הַמְּעָרֶה מִכַּד לְכַד וְנוֹטֵף שָׁלֹשׁ טִיפִּין וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוּלִין הִרְכִּינָהּ וּמִיצָּת הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְכַמָּה תְּהֵא בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְיוֹלִיכֶנָּהּ לַכֹּהֵן אֶחָד מִשְּׁמוֹנֶה לִשְׁמִינִית.
Traduction
Aussi longtemps que le cohen recueille les pépins ou graines des fruits pour les consommer, il est interdit aux étrangers d’en manger s’ils sont d’oblation; mais s’il les abandonne, leur usage est autorisé. Il en est de même des os (garnis de viande) des sacrifies: aussi longtemps que le cohen les recueille, leur usage est interdit; il est permis à partir du moment où il les jette. Le gros son, en général, même d’oblation, peut servir à chacun; celui qui provient du blé vert (et contient beaucoup de farine) est interdit aux étrangers, mais celui du vieux blé (qui se moût bien mieux) est permis. On agit avec le son d’oblation comme avec le profane (on jette ce que l’on ne mange pas). Celui qui écrème la farine et en prend la fine fleur, à raison de un cab ou deux par saa (sur 6 cabs) d’oblation, ne devra pas jeter le reste (qui, pouvant être consommé, ne doit pas être détruit), mais le mettre de côté en un endroit sûr. Lorsqu’on débarrasse un grenier du froment d’oblation, on n’est pas tenu de s’y asseoir et de se mettre à ramasser chaque grain, un à un, mais on le balaie comme d’ordinaire, et l’on peut ensuite y mettre du profane (sans se préoccuper s’il reste un grain ou deux d’oblation). De même, si un tonneau d’huile d’oblation a été renversé, on n’est pas tenu de se mettre à terre pour l’étancher à la main (pour n’en rien laisser); on agit comme avec du profane. Lorsqu’on verse (du vin ou de l’huile d’oblation) d’une cruche dans une autre et qu’il reste encore quelques gouttes dans la première, on peut pourtant y verser du profane. Mais, après avoir couché la cruche pour la vider, il s'en amasse un peu au bord, ce reste est sacré. – (A ce même propos, on demanda) : quelle devra être la quantité d’oblation de dîmes sur des produits de libération douteuse, Demaï (devenus impurs), pour que l’on soit tenu de la remettre au cohen (et de ne pas l’abandonner)? Ce devra être le huitième du 8e (un 64e).
Pnei Moshe non traduit
מתני' עוקצי תאנים וכו'. העוקצים של אלו הפירות אע''פ שאין בהם אוכל אסורין לזרים הן:
והכלוסין. מין ממיני התאנים:
גרעיני תרומה. גרעיני פירות של תרומה:
בזמן שהכהן מכנסן. ודעתו עליהם אסורות הן לזרים ובגמרא קאמר דוקא שיש בהן לחלוחית קצת למצוץ אותן אז במכנסן אסורות ואם השליכן מותרות וגרעיני זיתים ותמרים וחרובין קתני בתוספתא ריש פ''י שאפילו אינו מכנסן אסורות לזרים וטעמא מפני שיש עליהן קצת מאוכל:
וכן עצמות של קדשים. כגון ראשי כנפים והסחוסין שהן רכין וראויין קצת לאכילה באלו אם מכנסן אסורות:
המורסן. הן סובין הגסין של תרומה מותר לזרים:
סובין. אם הן של חטים חדשות אסורות מפני שהחדשות אינן נטחנין היטב ומעורב קמח הרבה בהן אבל הישנות נטחנות היטב ואין קמח מעורב בהן כלל מותרות ובתוספתא מפרש אלו הן החדשות כל זמן שהבריות רגילין לחבוט בין הגרנות והכי מייתי לה בגמרא:
ונוהג בתרומה. כשהוא מנפה הקמח ומוציא המורסן והסובין נוהג בה כדרך שנוהג בחולין ואין כאן משום מאבד תרומה דמה שהוא מוציא אינו ראוי לאכילה:
המסלת קב או קבים לסאה. שהוא רוצה לעשות סולת נקיה ומנופה בנפיות הרבה עד שאינו אלא קב או קביים מן הסאה לא יאבד את השאר שהרי זה ראוי לאכילה ונמצא מאבד את התרומה אלא יניחנו כך במקום המוצנע:
מתני' מגורה. אוצר שאוצרין בו התבואה ופינה ממנה חטי תרומה שהיו שם:
אלא מכבד כדרכו. כדרך שמכבדין את האוצר כשמפנין אותו ונותן לתוך המגורה חולין ואינו חושש:
וכן חבית של שמן. תרומה שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפיח כלומר שיסיר הכל מה שהוא טופח אלא נוהג בה כדרך שנוהג בחולין שנשפכו:
המערה. שמן של תרומה מכד לכד ולאחר שעירה מן הכד ונוטף שלש טיפין זו אחר זו ממנו כדרך שמנטף השמן. מהכלי לבסוף ובהכי סגי ונותן לתוך הכד שעירה ממנו שמן חולין:
ואם הרכינה ומיצת. אם לא נתן אח''כ לתוך הכד כלום אלא שהטה אותה על צידה עד שנתקבץ תמצית שמן במקום אחד הרי תמצית הזה תרומה ולא אמרינן שכבר בטל אותו:
וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן. לפי שבדמאי הדין הוא שמעשר והמעשר שלו הוא ותרומת מעשר הוא שצריך ליתנו לכהן כדאמרינן בריש דמאי ואגב דנקט לעיל בשיעורין קתני נמי להא דכמה יהא בו שצריך ליתנו לכהן:
אחד משמונה לשמינית. הלוג ואם הוא פחות מזה א''צ להטפל בו אלא משליכו באור ושורפו וכן הדין בתרומת מעשר של ודאי בשאר דברים ואם הוא יין ושמן יש חילוק דבודאי אפי' כל שהוא מוליכה לכהן ודוקא אם תרומת מעשר הודאי הוא טהור אבל אם הוא טמא הרי דינו כשל דמאי דדוקא אם יש בו שמנה לשמינית ואם הוא פחות מיכן אינו מיטפל בו אלא משליכו ושורפו ואפי' ביין ושמן ולהכי נקט התנא של דמאי משום שאין בו חילוק דבין הוא טמא בין הוא טהור ובין ביין ושמן ובין בשאר הדברים אם יש בו כשיעור הזה מוליכו לכהן ופחות מכאן אינו מיטפל בו אלא משליכו ושורפו והכי שמעינן מסוגיות הגמרא כדלקמן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּגַלְעִינֵי אַגַּסִּין וּקְרוּסְטוֹמֵלִין הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר וַאֲפִילוּ תֵימַר בְּגַלְעִינֵי הָרוֹטֶב. בִּמְחוּסָּרוֹת לְמַצְמֵץ. וְהָא תַנִּינָן וְכֵן עֲצָמוֹת הֶקְדֵּשׁ אִית לָךְ מֵימַר בִּמְחוּסָּרוֹת לְמַצְמֵץ. לֹא בְּרָאשֵׁי כְנָפַיִם הַסְּחוּסִין. אָתָא רִבִּי אָבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּרָאשֵׁי כְנָפַיִם הַסְּחוּסִין הוּא מַתְנִיתָא.
Traduction
R. Yohanan dit: notre Mishna parle de pépins fort tendres des petites pommes (353)Ou poiresÊ: ces 2 sortes sont citŽes en (Kilayim 1, 4 ) Cf. Uqtsin 1, 6, ou de coings crusomhlon. Selon R. Eléazar, il peut même y être question de noyaux frais (354)Ibid., 2, 2 de dattes (que d’ordinaire l’on peut sucer); mais, ici il s’agit du cas où il n’y a plus rien à sucer. Mais n’a-t-on pas enseigné: ''Il en est de même des os des sacrifices''; or, peut-on supposer qu’il s’agisse là du cas où il n’y a plus de moelle à recueillir? -Non, il est question là des nerfs qui se trouvent près des jointures et des cartilages (355)Cf. Mishna Pessahim 7, 11. R. Abahou vint dire au nom de R. Yohanan b. Ashe que la Mishna parle de cette partie.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בגלעיני אגסים וקרום טומלין היא מתניתא. אגסים פירו''ש. קרוסטומלין מין תפוחים קטנים ודומין לעפצים מולי''ן ובאלו גרעינים מיירי המתני' שנדבקין בסביבותיהן קצת מהאוכל וכן יש שאוכלין אותן:
א''ר אלעזר. לא תדחק הכי דאפילו תימר בשאר גרעיני הרוטב היא מתני' שיש בהן איזה לחלוחית ובמחוסרין למצמץ כלומר שעדיין לא מצץ אותן וכיון שיכולין למצוץ איזה טעם רוטב מהן אסורות בזמן שהוא מכנסן:
והא תנינן וכן עצמות הקדש. וכי אית לך מימר בעצמות במחוסרות למצמץ הרי אינן ראויין למצוץ אותן ולהניחם בשביל כך:
לא בראשי כנפים הסחוסין. כלומר לאו דבהכי מיתוקמא אתא ר' אבהו וקאמר אין דבראשי כנפים הסחוסין היא מתניתא והן העצמות הרכין כעין שבראש הכתף טנרו''ם בלע''ז:
וְאֵלּוּ הֵן הַחֲדָשׁוֹת כָּל זְמָן שֶׁהַבִּרְיוֹת רְגִילִים לַחֲבוֹט. רִבִּי אָחָא אָמַר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.
Traduction
Voici ce qu’on appelle le blé vert, nouveau (356)Tossefta sur le Terumot 10: aussi longtemps qu’on a l’habitude de le battre à bras d’hommes, au fléau (et non de le faire dépiquer par les animaux). R. Aha dit que c’est jusqu’à 30 jours. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan que c’est là la mesure (30 jours).
Pnei Moshe non traduit
ואלו הן החדשות וכו'. תוספתא היא בפ''י:
זֵיתִים שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרִים יֵיעָשׂוּ שֶׁמֶן. טְמֵאִין לֹא יֵיעָשׂוּ. וַעֲנָבִים בֵּין טְמֵאוֹת בֵּין טְהוֹרוֹת לֹא יֵיעָשׂוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יהוֹשֻׁעַ עַל זֵיתִים טְהוֹרִין שֶׁיֵּיעָשׂוּ עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הַטְּמֵאִים שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יֵיעָשׂוּ וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר יֵיעָשׂוּ וַעֲנָבִים טְהוֹרוֹת יֵיעָשׂוּ. טְמֵאוֹת לֹא יֵיעָשׂוּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יהוֹשֻׁעַ בְּזֵיתִים טְהוֹרִין שֶׁיֵּיעָשׂוּ עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הַטְּמֵאִים שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יֵיעָשׂוּ וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר יֵיעָשׂוּ וַעֲנָבִים בֵּין טְהוֹרוֹת בֵּין טְמֵאוֹת יֵיעָשׂוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּזֵיתִים טְהוֹרִין שֶׁיֵּיעָשׂוּ וַעֲנָבִים טְמֵאוֹת שֶׁלֹּא יֵיעָשׂוּ. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ עַל זֵיתִים טְמֵאִים וְעַל עֲנָבִים טְהוֹרוֹת שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יֵיעָשׂוּ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יֵיעָשׂוּ. כָּל עַמָּא רַבְייָן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר 56b בַּעֲנָבִים טְהוֹרוֹת שֶׁיֵּיעָשׂוּ וְלָמָּה אָמַר לֹא יֵיעָשׂוּ. חֲשׁוּבוֹת הֵן לְאוֹכֶל יוֹתֵר מִן הַמַּשְׁקֶה. כָּל עַמָּא רָבִין עַל דְּרִבִּי יוּדָן בַּעֲנָבִים טְמֵאוֹת שֶׁלֹּא יֵיעָשׂוּ. וְלָמָּה אָֽמְרוּ שֶׁיֵּיעָשׂוּ בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מִן הַחַרְצָנִים וּמִן הַזָּגִין. זֵיתִים טְמֵאִים רִבִּי וְרִבִּי מֵאִיר חַד רִבִּי יַעֲקֹב וְרִבִּי יוּדָה חָדָא. הֵיךְ עָֽבְדִין עוּבְדָא.
Traduction
Lorsqu’il s’agit d’olives d’oblation, si elles sont pures, on en extraira de l’huile; si elles sont impures, on n’en tirera aucun usage (de crainte que, par mégarde, on n’en mange). Quant au raisin, qu’il soit impur ou pur, on ne devra en aucun cas le convertir en vin; tel est l’avis de R. Meir. R. Jacob dit au nom de R. Meir: Il n’y a pas de discussion entre R. Eliézer et R. Josué sur le point de savoir qu’on peut tirer de l’huile des olives pures (selon leur destination habituelle); ils ne sont en désaccord que pour les olives impures: Selon R. Eliézer, on n’en extraira rien; selon R. Josué c’est permis; et de même pour les raisins, on les emploiera à produire du vin s’ils sont purs, mais à rien s’ils sont impurs. R. Judan dit: R. Eliézer et R. Josué sont d’accord que l’on peut employer pour produit l’huile les olives pures; ils ne sont en désaccord que pour celles qui sont impures: selon R. Eliézer, on ne peut pas les employer à cela (même pour brûler); selon R. Josué, c’est permis (il ne craint pas l’abus). Quant aux raisins, on les emploiera s’ils sont purs ou impurs, en tous cas. Enfin, Rabbi dit: R. Eliézer et R. Josué sont d’accord pour reconnaître qu’on peut employer à la fabrication de l’huile les olives pures et que l’on ne peut rien tirer des raisins impurs; leur discussion ne porte que sur la question des olives impures et des raisins purs, car selon R. Eliézer on ne peut pas les employer en liquides; mais selon R. Josué on le peut. Toutes les trois explications précédentes contestent l’avis de R. Meir, en ce que, selon chacune, le premier préopinant autorise la confection en vin des raisins purs; pourquoi donc R. Meir le défend-il? C’est que, dit-il, ils ont plus de valeur à être consommés en grappes qu’à être remis au pressoir (la conversion en vin est donc préjudiciable au cohen qui reçoit). Tous trois contestent aussi l’avis de R. Judan, en ce que, selon eux, on ne peut pas employer en vin les raisins impurs: pourquoi donc lui seul en permet-il l’usage? C’est que, dit-il, le vin étant perdu et ne pouvant même pas être brûlé (comme l’est l’huile impure), on pourra du moins tirer parti des pépins et des peaux. Quant aux olives impures, Rabbi et R. Meir ont à leur égard une seule et même opinion (ils les interdisent); R. Jacob et R. Judan ont à leur égard une autre opinion (ils les interdisent); R. Jacob et R. Judan ont à leur égard une autre opinion uniforme (de les autoriser). Laquelle des deux l’emporte en fait? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
זיתים של תרומה טהורה וכו'. תוספתא היא בפ''ט טמאין לא ייעשו דמאחר שנטמאו לא ישנה אותן לעשות מהן שמן וענבים שהפרישן לתרומה לעולם לא ישנה אותן לפי שכבר קרא שם תרומה על הענבים עצמן דברי ר''מ ששנה כך לדברי הכל:
ר' יעקב אמר משמו. דלא כך שנה אלא במחלוקת הוא ששנה להזיתים דלא נחלקו וכו' שייעשו דמכיון דטהורין הן ראוי השמן לכל דבר ועל מה נחלקו על הטמאין שר''א אומר לא ייעשו לפי שכבר נטמאו ויתן אותן להכהן כך א''נ אפי' הן ביד כהן לא ישנה אותן מאחר שכבר נטמאו ור' יהושע אומר ייעשו שהרי השמן ראוי להדלקה:
וענבים לדברי הכל טהורות ייעשו. שהיין היוצא מהן ראוי לשתייה וטמאות לא ייעשו שאין היין היוצא מהן ראוי אלא לזילוף ומכיון שהוא דבר מועט לא ישנה אותם בשביל כך:
א''ר יודן וכו'. ר' יהודה פליג אדר' יעקב בענבים דלדידיה הכל מודים שבין טהורות ובין טמאות ייעשו. ולפי גי' זו אין טעם לדברי ר' יהודה בענבים אליבא דכ''ע ולקמן מפרש לה והא דגריס לקמן א''ר יוחנן ט''ס הוא דאין כאן אלא תנאי דפליגי אליבא דר''א ור' יהושע. וה''ג לדברי ר' יהודה בתוספתא ר' יהודה אומר מודה ר' יהושע לר''א בזיתים טהורין ובענבים טהורות שייעשו על מה נחלקו על הטמאין שר''א אומר לא ייעשו ור''י אומר ייעשו אמר רבי לא נחלקו ר''א ור''י על זיתים טהורין שייעשו ועל ענבים טמאין שלא ייעשו על מה נחלקו על זיתים טמאין יעל ענבים טהורות שר''א אומר לא ייעשו ור' יהושע אומר ייעשו. וזה מתבאר למאי דפרישית לעיל:
כל עמא רביין על דר''מ בענבים טהורות שייעשו. לכולהו הני תנאי מודין הכל בטהרות שייעשו וכדפרישית שהיין ראוי הוא לשתייה ורבו על ר''מ ומ''ט דר''מ דאמר אף ענבים טהורות לא ייעשו:
חשובות הן לאוכל יותר מן המשקה. ומכיון שכבר הענבים תרומה הן לא ישנה אותן מאוכל למשקה:
כ''ע רבו על דר' יהודה בענבים טמאות שלא ייעשו וכו'. זהו לפי ענין הגי' דהכא לעיל דר' יהודה אומר אפי' ענבים טמאות ייעשו ומ''ט למה הן ראויין וקאמר דראויין הן בשביל ליהנות מן החרצנים והזגין וכגון להסקה לאחר שנתייבשו:
זיתים טמאים רבי ור''מ חד. בחדא שיטתא קיימי ואליבא דר''א דר''מ קאמר בפשיטות דלא ייעשו ולרבי אליבא דר''א לא ייעשו:
ר' יעקב ור' יודה חדא. דלתרוייהו פליגי בהו ר''א ור' יהושע בזיתים טמאים ולר' יהושע ייעשו והשתא היך עבדין עובדא:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר מַתְנִיתִין בְּמוּבְלָעַת בְּאוֹכֶל. רִבִּי זְעִירָא כָּל דִּתְרוּמוֹת וְטָהֳרוֹת שְׁמוּעָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר.
Traduction
Lorsque la Mishna interdit l’usage des queues de figues, dit R. Zeira au nom de R. Eliézer, ce vénérable fondateur de la Barayeta, elle entend parler de celles qui sont entourées de fruit (non de la simple tige ou bois). En général, tout ce que R. Zeira disait en fait de règles relatives soit aux oblations, soit aux puretés, il e rapportait pour l’avoir entendu de R. Eliézer.
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא בשם ר' אלעזר אמר אם מתניתא במובלעות באוכל. כלומר דמספקא ליה לר''א עוד בהאי מתניתא דהתוספתא גופה אם במובלעות המשקין באוכל מיירי דבהא דוקא הוא דפליגי הני תנאי אם יעשו מהן משקין או לא וכיון שכן הוא אין לנו לפשוט בלאו הכי לדינא מהאי מתניתא דמספקא ליה היכי מיירי:
ר' זעירא כל דתרומות ודטהרות שמועה בשם ר' לעזר. הש''ס קאמר לה כל מה דא''ר זעירא בענין תרומות ובענין טהרות הכל קיבל השמועה מרבו ר' אלעזר דהוא ר' אלעזר בן פדת:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּן הִיא שִׁעוּרָהּ. וְהָתַנֵּי מְסַלֵּת בְּחִטִּין כָּל שֶׁהוּא רוֹצֶה. וּמְנַקֵּב בְּיָרָק כָּל שֶׁהוּא רוֹצֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּמַעֲמִידוֹ עַל תְּרוּמָתוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא כָּאן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן כָּאן בִּשְׁנֵי שׂוֹבַע.
Traduction
Mais n’a-t-on pas enseigné: on peut enlever la fleur de farine des froments autant que l’on veut en effeuiller le déchet de la verdure tant que l’on veut? -Oui, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, à condition de laisser pour le cohen ce qu’il lui faut comme oblation (lorsqu’on aura prélevé au-delà de sa mesure, on pourra en enlever); ou encore, dit R. Jérémie au nom de R. Ila, dans la Mishna on parle des années de famine, où chaque brin de verdure a sa valeur, mais dans les années fécondes, on peut en enlever (et l’on n’y regarde pas).
Pnei Moshe non traduit
כן היא שיעורה. אמסלת דמתני' קאי דכן היא שיעורה לעשות סולת נקיה ויפה קב או קבים לסאה ולא יותר:
והא תני. מסלת בחטין של תרומה כל שהוא רוצה ומנקב כמו מקנב בירק שבורר את הפסולת ממנוכל שהוא רוצה ואינו חושש ומשני ר' אבהו בשם ר' יוחנן דהברייתא מיירי במעמידו על תרומתו כלומר שהוא מסלת עד שמעמידו על שיעור תרומתו כפי שרגילין לעשות סולת מסאה והיינו כל שהוא רוצה וכפי השיעור שאמרנו ולא פליגא על המתני':
כאן בשני רעבון. ברייתא מיירי בשני רעבון שאין עושין סולת נקיה כל כך ומסלת כפי שהוא רוצה ומתני' בשני שובע דכך הוא שיעורה קב או קביים לסאה בשובע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source